פסק-דין בתיק ת"א 15301-08

א.         כללי

הליך זה עניינו תביעה למתן סעד הצהרתי ולתשלום פיצוי בגין נזקים שנגרמו לתובעות, לאחר שהסכמים למכירת זכויות חכירה של מגרש בחוף הים הצפוני של אילת ולמכירת ציוד הקשור אליו, הופרו ובוטלו.

ההליך התנהל בין גב' עליזה סיגל אלדר, אלמנתו והיורשת של מר ציון אלדר ז"ל (להלן: "המנוח"), וכן על ידי חברת ציון אלדר בע"מ (להלן, ביחד: "התובעת") כנגד חברת דיין אחזקות תיירות בע"מ ומנהלה מר יצחק דיין (להלן, בהתאמה: "הנתבעת" ו- "הנתבע").

מטעם התובעות העידו בהליך זה, בא כוחו של המנוח - עו"ד עמנואל צנטנר, שמאי המקרקעין והמומחה מטעם התובעות - מר דוד שיטרית, בנה של התובעת מנישואים קודמים - מר נחום סורה והתובעת עצמה.

מטעם הנתבעים העיד הנתבע עצמו בלבד.

העדים מכאן ולהלן יכונו בשמות משפחתם, ההדגשות בציטוטים לאורך פסק הדין הוספו. ההפניות לעדויות בחקירה נגדית הינן לעמוד/שורה בפרוטוקול הדיון.

ב.         הרקע העובדתי

המנוח, היה בעל זכויות חכירה בנכס הידוע כגוש 40008 חלקה 1, בחוף הים הצפוני באילת (להלן: "הנכס"), והפעיל את החוף במשך שנים, בעצמו ובאמצעות בניו.

לאחר שניהול הנכס על ידי המנוח ובניו לא צלח, התקשר המנוח ביום 13.3.2001 בהסכם למכירת זכויות החכירה בנכס וכן בהסכם למכירת הציוד הקיים בנכס לנתבעת (נספחים ה' ו-ו' לכתב התביעה, להלן, בהתאמה: " הסכם המכר" ו- " הסכם הציוד", או ביחד - " ההסכמים").

בהתאם להסכמים אלו, היה על הנתבעת לשלם למנוח סכום של 2 מיליון דולר, על פי התנאים שנקבעו בסעיף 7 להסכם מכירת זכויות החכירה וסע' 3 להסכם מכירת הציוד.

הנתבעת שילמה, בהתאם להסכמים, תשלומים בסך של 802,545 דולר בלבד, כאשר חלק מן התשלומים בוצע באיחור.

את יתרת הסכום אמורה הייתה הנתבעת לשלם מתוך הלוואה שהתכוונה לקבל מבנק הפועלים, אך לאחר שקבלת הלוואה זו לא יצאה אל הפועל, הנתבעת חדלה מלעמוד בהתחייבויותיה לביצוע התשלומים.

עקב כך, הודיע המנוח לנתבעת, ביום 11.8.2002, כי ההסכמים מבוטלים.

בהמשך לביטול ההסכמים, הגיש המנוח, בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, תובענה בגדר ה.פ 1174/02, בה עתר למתן סעד הצהרתי לפיו הנתבעת הפרה את ההסכמים והם בוטלו על ידו כדין (נספח יא' לכתב התביעה).

לנוכח סעיף הבוררות הקבוע בהסכמים, הופנו הצדדים באמצעות מינוי של ראש לשכת עורכי הדין במחוז באר-שבע, לקיום הליך בוררות לפני כב' השופט (בדימוס) אפרים לרון ז"ל.

ביום 16.12.2004 ניתן פסק הבוררות, בגדרו קבע כב' הבורר, כי הנתבעת (היא הנתבעת אף בהליך זה), אכן הפרה את ההסכמים מול המנוח וכי ולפיכך בוטלו אלו כדין על ידי המנוח וכי נוכח ביטול ההסכמים, זכאית הנתבעת להשבת הסך 802,545 דולר. זאת, בכפוף להחלטה על ידי הגורם המוסמך בעניין הנזקים והזכות לניכויים, ותוך קביעה, כי ההשבה תבוצע רק לאחר מכירת הנכס. נוכח קביעה זו בדבר חובת ההשבה, אף נקבע, כי הנתבעת זכאית לרשום שעבוד על זכויות התובעים בנכס. הנתבעת אף חויבה לשאת בשכר הבורר.

ביום 5.10.2005 נפטר המנוח.

ביום 5.1.2006 אושר פסק הבורר על ידי כב' בית המשפט המחוזי בבאר שבע.

בשנת 2007, פתחו הנתבעים, כנגד המנוח והתובעת, תיק הוצל"פ בלשכת ההוצאה לפועל בת"א (תיק הוצל"פ מס' 01-055517-56-4), לגביית סכום ההשבה אשר נקבע בפסק הבוררות.